השנה האחרונה הביאה איתה לא מעט כוח נשי בעולם האינדי רוק. בלי להתכוון לכך, שמתי לב שכמה מהאלבומים האהובים עליי של התקופה האחרונה הם פרי יצירתן של להקות בנות.
זה התחיל משלישיית הבנות מאוקלנד Explode into Colours. התאהבתי מיד בEP המרענן שלהן Quilt, ונעצבתי מאוד כאשר זמן קצר אחרי שחרורו הן כבר התפרקו. האלבום קשה להגדרה סגנונית והוא נע איפשהו על הסקאלה שבין הקוליות של Santagold לפוסט פאנק של תחילת שנות ה-80.
זה המשיך עם Efrri Briest (שישיית בנות מברוקלין) ואלבומן הראשון Rhizomes. הצלילים שלו מילאו באופן מושלם את החלל שנוצר עם מותה של EIC, ובדרך מסויימת אפשר לראות בו אף התפתחות מתקדמת יותר שלה. זהו אלבום יותר אווירתי ומהורהר, אך עדיין קצבי - סוג של פוסט פאנק גותי בוגר עם הדים מ- Raw Power של הסטוג'ס והאלבומים הטובים יותר של Siouxsie and the Banshees .
קשה מאוד להגדיר את הסגנון של הלהקות האלה- יש להן צליל מיוחד, בו זמנית גם חדש וגם מוכר. כמו כל דבר היום זהו ערבוב של סגנונות, אך יש תחושה של פשטות ונקיון, של אנרגיות מתפרצות ובלתי נשלטות והרהורים פוסט פאנקיים בסגנון Public Image Ltd..
כשחבר ששמע אצלי את EIC, אמר שזה מזכיר לו את CSS, לא הסכמתי איתו. אך האזכור הזה בכל זאת גרם לי לחזור ולהקשיב שוב לאלבומן הראשון והמעולה Cansei de Ser Sexy מ2006. איכשהו פסחתי עליהן מהר מדי בזמנו. לא ברורה לי הסיבה עכשיו, יכול להיות שאווירתו הכיפית/צינית/מתחכמת לא התאימה לי בזמנו, יכול להיות שפשוט שכחתי מהתיקייה הזאת במחשב... לא משנה, אני מכפר על כך עכשיו. אלבומה של חבורת הבנות הברזילאיות (ובחור אחד) הוא פאנק אלקטרו נשי, קול וממכר. אולי לא האלבום הכי מעודן בעולם, עם אווירתו המסיבתית ה"לא מופקת" והטקסטים על זיונים, פריס הילטון והזיוף של Karen O, אך בכל זאת אלבום ייחודי וממכר. כנראה שלפעמים, טקסטים גסים/שטותניקיים במערבולת של אנרגיה מסוממת וקצבית, הפורצת מתוך גישת חיים סרקסטית-פנקיסטית מודעת לעצמה, זה כל מה שצריך כדי לעשות מוזיקה טובה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה